מה יגידו

נכנסתי לשירותים ציבוריים. רק להטיל את מימיי. בפנים צחנה. מישהו כמה שעות לפניי אכל ג׳ירפה. אין דרך אחרת להסביר את ריח הביאושים שהיה שם. מחזיק את האוויר בריאות. מצטער באותו רגע שאינני צוללן עם ריאות מפותחות שיכולות להחזיק דקה וחצי בלי לנשום. מצטער על שפרשתי מקורס הצלילה לפני כמה עשורים. מסיים. ממהר להחזיר את המכנסיים למקום. מתלבט אם לשטוף ידיים או לוותר. מוותר. בלי נשימה פורץ החוצה מהדלת, לוקח אוויר. רואה אישה ממתינה בתור לשירותים. לך תסביר עכשיו שאין לך אחות ! 

אני והמכונית שלי

בכביש כולם נגד המכונית שלי באופן אישי. אני יכול להוכיח את זה סטטיסטית. כמעט בכל פעם שאני רוצה לצאת מהחניה, מגיח לפתע רכב. דקות ארוכות קודם לכן המקום היה שומם. כשאני מגיע לכיכר מגיעות איתי עוד מספר הגון של מכוניות. כדי לבלום אותי זה ברור. דווקא כשאני נוסע בנתיב, מחליט רכב כלשהוא, לעצור, לנסוע לאט, או לבצע פניית פרסה. ומיד אחר כך רק כדי להכעיס, הרמזור מתחלף לאדום. אם הייתי רושם את כל הפעמים שזה קורה לי, פרופ׳ צמח את פוקס היו מאשרים את התיזה שלי.

 

אז אני לא מבין למה? מה יש להן? מה הן רוצות ממני?  למה כל המכוניות בעולם מתנכלות למכונית שלי. האם אין למכונית שלי פנסים ? האם אין לה גלגלים, הגה, צורה, נשמה? האם לא כמו כל רכב אחר היא אוכלת דלק, באותו כלי נשק היא תפצע, באותן מחלות היא תתייסר, באותם המוסכים היא תתרפא, באותו קיץ חם לה ובאותו חורף קר לה? אם יפגעו בה היא לא תדמם? אם ירעילו אותה במים היא לא תמות? 

 

שטיפת מוח

ניקיתי את האוזניים,

הייתה שם שעווה למכביר. אתם הקוראים אולי חשים סלידה כרגע אך בואו נודה על האמת,  כשמכניסים קיסם לאוזן אתם מצפים להוציא שעווה.  יש שמץ של אכזבה כשלא יוצא כלום.

וכשהאוזן נקייה את מרגישה שאת שומעת טוב יותר. כמו ההרגשה שהמכונית במצב מכני טוב יותר לאחר שטיפה. 

השמיעה מתחדדת. פתאום אתה מבין את הילדים טוב יותר. המוסיקה נשמעת לפתע צלולה יותר והאישה? נו טוב, לא צריך להגזים. זה בסך הכל ניקוי אוזן לא אוברול למוח. 

חברים קרים

שלוש לפנות בוקר, אני ער. נדודי שינה. שקט....! מכונות נוספות מתעוררות גם הן. המקרר הוא אחת מהן. מתעורר ברעד כאילו מתוך חלום בלהות. מטרטר בעדינות אולי כדי להראות סימני חיים. מעניין לדעת כמה מקררים בעולם ערים איתי ברגע זה ממש? יכולתי להקים איתם קבוצה בוואטסאפ, להפוך אותם לחברים שלי בפייסבוק. מעניין איזה סיפורים הם היו מספרים לי. איזה תמונות הם יכלו להפיץ בקבוצת החברים. כמה לייקים היה מקבל למשל הסלמון שקיפץ לגורלו בנהרות נורבגיה הצפונית, ואיזה מקרר מאיזה מקום בעולם היה מתרשם ממסעו המפרך של רוטב הצ׳ילי החריף מסין המזרחית. ומי היה מחמיץ פנים לחמוצים? וכמה פוסטים של הזדהות היו המקררים בהודו הצמחונית כותבים על בשר הבקר הקפוא שבמקררים של ארגנטינה. ומי היה מצרף קריצת עין לוודקה החצי קפואה? 

מסתבר חברים, שמסע בין מקררים יכול להיות מרתק אבל גם מעייף. נרדמתי.  

קטונתי הבוקר

נכנס לאוטו מניע. לוקח את הילדה. מגיע. ממשיך במסלול היומי הקבוע, שער היציאה הכיכר והכביש ותיכף יגיע הפקק המתיש. מסיח לעצמי את הדעת במחשבות על זכייה בלוטו, אבל צפירה מעת לעת מזכירה לי שאני עדיין באוטו. באופן פרדוקסאלי המהירות היא כאן המוטו. ואז צרור מחשבות תוקף אותי בבת אחת: לאן כולם ממהרים ? הרי הפקק כאן נמרח והעבודה לא תברח ! איך בשעה כל כך מוקדמת יש פקק? איך בכלל נוצר פקק? למה מופע הרמזור קצר כל כך?  ולמה הסימונים בכביש לא ברורים ? ולמה המורה שלי  המציאה את המשפט לך לנמלה עצל ראה דרכיה וחכם? גם לה הרי היו פקקים חסרי תוחלת בדרך לעבודה בשעה כל כך מוקדמת. היה יותר ראוי שתלמד אותנו משפט הפוך: לכי לאדם נמלה עצלה ראי דרכיו המוזרות והישארי בקן שלך. עדיף שם. 

סושי סוף הדרך

יושב בסושיה. מזמין מאקי. המלצר מזהיר שהחתיכות קטנות. הוא טעה. הן לא קטנות. הן מצומקות. מחיר מנופח לסושי מטופח.

הזמנתי גם לימונדה. כן אני יודע שזה מנפח את החשבון. מים וסוכר במחיר מופקע. אבל לא עמדתי בפיתוי. זה לא שאני חייב לימונדה. סתם דחף פתאומי להכניס לפה משהו מתוק. ואחרי שיצאתי משם שיהיה גם קצת חמוץ. זכר ליציאת מצרים.
שטפתי ידיים? לא זוכר. לא נוגע בקצות המקלות.  לייתר בטחון. מפרק אותם לשניים. אוחז בהם. דג חתיכת סושי מהצלחת, טובל בים של רוטב. מביא לפה הרעב כלויתן. הטעם פישי משהו. כמו הטעם של המקום שיצאתי ממנו הרגע.

מימין אליי צעיר יפני מדבר בטלפון ולועס מוקפץ. נראה טוב המוקפץ. מייסר את עצמי בהשוואה הנצחית מה יותר טעים? שלי או של השכן? עוד רגע ואזמין. אבל יש עלי כרטיס אשראי בכלל? יש לי מספיק כסף? ממשש את הכיס. יש. הסחת הדעת הרגעית חסכה לי כמה עשרות שקלים וכרס נפוחה.

משמאלי בלונדית יושבת. לצידה חסיד ברסלב. למה בלונדיניות אף פעם לא לבד. אפילו חסידי ברסלב גילו אותן. משוחחים. יש קרבה. אין חשש נגיעה. לא כרגע. אולי הם אחים? דודים?חברי ילדות? 

תתפלל חסיד תתפלל. הרגע יצאתי משם. הוא סופני. אתה הרי מאמין שאין ייאוש בעולם בכלל. אז תתפלל. כי הוא כבר לא יכול. התמיד כל חייו. הקפיד על תרי״ג מצוות. נאבק לנשום כעת. הוא נאבק לנשום ואני נאבק עם סושי מטופח. הוא כחוש, כמו סושי מצומק. בא להתייפח. איך ברגע החלפתי עולמות. אולי זה חטא עלי אדמות ואולי אלה החיים. אם יש בהם טעם אז הוא בטעם סושי. פישי משהו. אבל אין ייאוש בעולם, בכלל.